הבחירות מאחורינו. כמצופה, בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. תומכי השמאל, שלרגע חשבו אתמול (אלוהים יודעת למה) שהמהפך בהישג יד אמיתי קמו הבוקר מאוכזבים במקצת. אני, מצד שני, עדיין שמח. תוצאות הבחירות האלה אינן רעות, בוודאי שאינן רעות כמו תוצאות הבחירות הקודמות או כמו התוצאות מהן חששנו לפני 3-4 חודשים.
הכנסת היוצאת היתה אחת הכנסות הימניות הזכורות לי. גוש הימין הקלאסי, שהורכב מהליכוד (27), ישראל ביתנו (15), ש"ס (11), האיחוד הלאומי (4) והבית היהודי (3) כלל 60 מנדטים. גוש השמאל הקלאסי, שהורכב ממפלגת העבודה (13 בתחילת הכהונה, 8 אחרי פרישת סיעת "העצמאות"), חד"ש (4), רע"מ-תע"ל (4), מרצ (3) ובל"ד (3), הסתפק ב-27 מנדטים בלבד (ורק 22 אחרי החבירה של "העצמאות" לליכוד). שאר המנדטים הם המנדטים של המרכז הקיצוני (קדימה וה-28 שלה) והמנדטים של יהדות התורה (5), שאותה אני לא בטוח שאני יודע לסווג על הציר ימין-שמאל. במלים אחרות, גוש השמאל היה בגודל של פחות ממחצית מגוש הימין. בכנסת הנכנסת המצב יהיה קצת שונה.
גוש הימין מורכב עכשיו מהליכוד-ביתנו (31), הבית היהודי (11) וש"ס (11) – 53 מנדטים. גוש השמאל, מאידך, מורכב ממפלגת העבודה (15), מרצ (6), רע"מ-תע"ל (5), חד"ש (4) ובל"ד (3). סך הכל, 33 מנדטים. שאר המנדטים הלכו, שוב, ליהדות התורה (7) ולמרכז הקיצוני של יאיר לפיד (19), ציפי לבני (6) וקדימה (2) – 27 מנדטים. המסקנה שלי מהספירה הזו היא די פשוטה. המחנה הפוליטי היחיד שיכול להצביע על התרחבות במערכת הבחירות הזו הוא השמאל. הימין הקלאסי איבד 7 מנדטים. המרכז שמר על כוחו (או נחלש, אם מכלילים בגוש המרכז של הכנסת היוצאת את סיעת "עצמאות"). השמאל הוסיף לעצמו בין 6 ל-11 מנדטים (שוב, תלוי איפה מכניסים את "עצמאות"). בנוסף, הח"כים שמרכיבים את גוש השמאל הנכנס הם, בעיני, קצת יותר "שמאל" מהח"כים שהרכיבו את גוש השמאל היוצא (בעיקר בגלל חילופי הדורות במפלגת העבודה). לזה צריך להוסיף שהימין הוא פחות ימני (ודי אם נזכיר ש"עוצמה לישראל" לא עברה את אחוז החסימה, מה שאומר שטיפוסים נאלחים כמו אריה אלדד ומיכאל בן ארי יצטרכו להסתדר מעכשיו בלי חסינות פרלמנטרית).
-=-
בחירות, כמו שכתבתי לפני כמה ימים, הן רק שלב בדרך. עברנו אותן בצורה לא רעה בכלל. עכשיו צריך לקחת את עצמנו, מנטרה והכל, ולהתחיל לעבוד.
-=-
ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.
